הצגות ליום הגיוון
על ההצגה "כוכב ושמו נובה"
מאת: ארז משולם ובבימויו
נושא: פוסט טראומה ושילוב בעבודה
“כוכב ושמו נובה” מגולל את סיפורם של מאי ובר, שני ניצולים מאותו אירוע טראומטי (השביעי לאוקטובר), אבל כל אחד מהם חוזר ממנו אחר. מאי מתמודדת עם פוסט־טראומה שמעצבת מחדש את יומיומה: רגישות, דריכות, והצפות שמופיעות. בר, לעומתה, מגיב אחרת לגמרי- מבקש יציבות, נאחז בשגרה ומנסה להחזיר את החיים למסלולם.
דווקא מתוך אותה חוויה משותפת נחשף הפער האנושי הגדול בין דרכי ההתמודדות שלהם. זהו מפגש שמאיר את לב הרעיון של יום הגיוון: אין דרך אחת לחוות כאב, אין דרך אחת להחלים, ואין צורה “נכונה” להיות אדם.
ההצגה מציעה לקהל הזדמנות נדירה להתבונן בגיוון מזווית אינטימית ומוכרת לא דרך זהויות, מוצאים או תרבויות שונות, אלא דרך השונות הרגשית והאנושית שמתקיימת בין שני אנשים שאוהבים זה את זה. היא מזמינה את הצופים להבין שגם בתוך מערכת יחסים קרובה, לכל אדם יש סיפור פנימי אחר, קצב אחר, ופצע שמגיב באופן ייחודי. בכך היא מדגישה כי גיוון אמיתי מתחיל מהיכולת להכיר ולהוקיר את ההבדלים שבין אנשים גם כשכולם “מאותו בית”.
“כוכב ושמו נובה” מעודדת את הקהל לשאול:
האם אנחנו באמת מקשיבים לאחרים כפי שהם, או כפי שנוח לנו להבין אותם?
האם אנחנו נותנים מרחב לשונות רגשית, או מנסים ליישר אותה כדי שיהיה לנו קל?
ומה קורה כאשר אנחנו לומדים לקבל אדם שלידנו, גם כשההתמודדות שלו לא דומה לשלנו?
דרך סיפורם של מאי ובר, ההצגה מייצרת שיח עמוק על קבלה, אמפתיה והכלה יכולות בסיסיות שכל מרחב מגוון זקוק להן. היא מחזירה את ערכי יום הגיוון למקום האישי והיומיומי ביותר: לראות, לכבד, ולתת מקום לאדם שמולך בדיוק כפי שהוא.
קהל היעד: תיכון ומעלה, צבא. בתום ההצגה מתקיים פאנל בנושא בשיתוף עם הקהל. (המחיר כולל: סאונד תאורה-3 אנשי צוות- דיון עם המחזאי ).כתוב את הכותרת כאן
מעוניינים לקבל פרטים נוספים על ההצגה "כוכב ושמו נובה"? השאירו פרטים:
על ההצגה "חלום של ירח"
מאת: ארז משולם ובבימויו
באישור מוקד חינוך ישיר
נושא: שילוב של אנשים עם מוגבלות שכלית ושוויון מגדרי
בערב פסח אחד, כשכולם כבר עזבו את ההוסטל, אשר מוצא את עצמו ממתין למשפחתו שלא מגיעה. בדיוק אז נכנסת הודיה, מתנדבת חדשה, שמגיעה להיות עם אשר כדי שלא יהיה לבד בחג הפסח.
הודיה מנסה להבין את עולמו הפנימי של אשר:
מי זה “כולם” שאשר כל החיים ניסה להיות כמוהם?
למה הכוכבים הם המקום היחיד שלא שופטים אותו?
דרך שיחות פשוטות ומלאות לב, נוצר ביניהם מפגש קסום- רגעים קטנים שהופכים לרגעי חסד, רגעים שממיסים חומות ופחדים ופותחים דלת לראות אדם כמו שהוא, לא דרך תווית או מגבלה ואיך דווקא מתוך הפערים והשונות מתגלה יופי אנושי גדול- היכולת לראות את האחר באמת, להקשיב, ולתת מקום גם לקול שאינו תמיד נשמע.
ההצגה מדגימה באופן חי, מרגש ונוגע ללב מהו גיוון אמיתי:
לא רק מוצא, לא רק רקע, אלא שוני פנימי- אמונות שונות, רגשות שונים, חוויות וחיים שונים.
היא מזמינה את הקהל לשאול:
-
האם אנחנו באמת מאפשרים מקום לאנשים שלא דומים לנו בדרך שבה הם חושבים, מרגישים או פועלים?
-
איך נראית קבלה אמיתית כשהיא פוגשת מישהו שהעולם ממהר לשים עליו תווית?
-
האם אנחנו רואים קודם את האדם ורק אחר כך את המוגבלות, הרקע או המראה?
-
ומה קורה כששני אנשים ממקומות רחוקים לומדים זה מזו שהשונות אינה מחיצה, אלא גשר?
“חלום של ירח” מזכיר לכולנו שהשונות שלנו היא לא מכשול אלא אפשרות לקרבה, לחמלה ולמפגש אנושי אמיתי.
בתום ההצגה מתקיים פאנל בנושאים: התנדבות, נתינה, וקבלת השונה, בשיתוף הקהל והשחקנים.
(המחיר כולל בתוכו מערכת הגברה. תאורה ואיש סאונד צמוד).
על ההצגה "מדריך במים סוערים"
מאת: ארז משולם ובבימויו
באישור מוקד חינוך ישיר
נושא: עוסק בנושאי קליטת, עליה והיכולת להכיל את השונה.
“מדריך במים סוערים” היא דרמה אנושית הנולדת מתוך מפגש בין עולמות: רפי, שעלה ממרוקו בשנות השישים ונאבק בקשיי קליטה, מצא את ייעודו כמדריך נוער, וציון, נער שעלה לישראל לבד, נמשך לשוליים ומתחיל להיסחף אל מציאות של סמים, אלכוהול ופשע.
יום לאחר מותו של ציון, רפי, המדריך, נשאר עם לב כבד ושאלות שלא נותנות לו מנוח. רפי מוצא את עצמו בשיח פנימי עמוק עם ציון ושניהם פותחים דיאלוג שלא הספיקו לנהל בחיים: שיחה על אשמה, על מציאות, על זהות ועל הבחירות שעיצבו את דרכם.
ציון מציג את עולמו כפי שהכיר אותו: מציאות שחורה־לבנה, שבה מי שנולד “מהמקום הלא נכון” כבר נמצא בעמדת הפסד. הוא רואה את עצמו כמי שהחברה דחקה אותו החוצה בגלל צבע עורו, מוצאו וסיפור חייו, ושהמסלול לפשע, לבריחה ולכאב היה בלתי נמנע.
רפי, לעומתו, טוען בלהט שהמקור הוא לא רק בעבר שלנו, בצבע עורנו או במקום בו נולדנו אלא בבחירות שלנו. הוא מציב מול ציון את נקודת המבט של מי שגם הוא חווה קשיים כעולה ממרוקו, אך מצא דרך לפרוץ דרך הדלתות שנסגרו בפניו. המפגש הזה ביניהם חושף את העימות העמוק בין חשיבה של גורל לחשיבה של בחירה, בין תווית אישית לזהות שנבנית, ובין מבט של ייאוש למבט של תקווה.
כאן נכנסת גם קונפיטה, אמא שמחפשת את בנה שנעדר במלחמה. היא מביאה איתה הומור, חוכמת חיים ונשמה ענקית, ומוסיפה לסיפור רובד אנושי עמוק שמחבר בין העולמות של כולם, ומזכיר שבכל אדם יש סיפור שאיננו רואים במבט ראשון.
“מדריך במים סוערים” מציב תחת זרקור את אחת השאלות המהותיות של יום הגיוון:
איך אנו מתמודדים עם שונות כשהיא נוגעת בזהות, במוצא ובתחושת שייכות?
הדיאלוג בין רפי לציון מדגיש:
כיצד חוויות חיים שונות יוצרות נקודות מבט שונות- וששתיהן אמיתיות לבעליהן.
איך תפיסות חברתיות על “מי אני בגלל איפה שנולדתי” עלולות לכלוא אדם בסיפור שאין בו בחירה.
“מדריך במים סוערים” מזכיר לנו שגיוון אמיתי מתחיל ברגע שבו אנחנו בוחרים להקשיב, להאמין ולהיות נוכחים עבור מי שאינו דומה לנו.
ההצגה עוסקת בנושאים: התנדבות, קבלת השונה, עלייה וקליטה, התמודדות עם נוער בסיכון ואובדן.
בתום ההצגה מתקיים פאנל בשיתוף השחקנים והקהל.
(המחיר כולל בתוכו מערכת הגברה, תאורה ואיש סאונד צמוד)
על ההצגה "לאן"
מאת: ארז משולם ובבימויו
נושא: התמודדות משפחתית עם פוסט טראומה ושוויון מגדרי.
בהצגה "לאן" אנו מוזמנים להיכנס אל לבה של משפחה שאיבדה את הדרך לאחר תאונת דרכים שבה האב איבד את בתו.
הטראומה מטלטלת את חייו עד כדי כך שהוא מתקשה לזהות את האנשים הקרובים אליו ביותר- את משפחתו. בעוד האב הולך לאיבוד בתוך שכחה שמגנה עליו מהכאב, ילדיו נשארים בחוץ, מנסים להבין מי הוא עכשיו, ולאן הולכים מכאן.
"לאן" מציגה ההתמודדות עם אדם פוסט־טראומטי ושיעור בעיניים חדשות: לראות אדם לא דרך מה שהיה, אלא דרך מה שהוא מסוגל להיות היום.
ההצגה מציפה את המורכבות של התמודדות עם מתמודד נפש דרך נקודות מבט שונות בתוך המשפחה:
כל ילד מגיב אחרת, לוקח על עצמו תפקיד אחר, ומפרש את השתיקה, ההיעדר והכאב באופן ייחודי. ופה נמצא הלב של יום הגיוון:
היכולת לראות ששונות אינה רק עניין של רקע, מגדר או תרבות- אלא גם של חוויות חיים, טראומות, תגובות רגשיות, והדרך שכל אדם בוחר להתמודד עם כאב.
“לאן” מעניקה במה להבדלים הללו ומראה כיצד משפחה אחת מנסה להתחבר מחדש למרות הפערים:
הבן שרוצה להחזיר את אביו בכל כוחו, הבת שמוצאת עצמה בתפקיד הבוגר האחראי והאב ששוקע לתוך נבכי הזיכרון כדי לשרוד.
ההצגה מזמינה את הקהל לשאול:
האם כולנו מתמודדים עם אותו האירוע או שכל אחד חווה אירוע בצורה אחרת לגמרי?
איך נותנים מקום לשונות הרגשית בתוך המשפחה מבלי לפחד ממנה?
מה קורה כשכל אחד לוקח על עצמו תפקיד חברתי או משפחתי לא כי הוא בחר, אלא כי הכאב דחף אותו לשם?
ואיך מחזירים אדם לעצמו, כשאתה בעצמך עדיין מחפש את הדרך?
“לאן” היא הצגה על משפחה, אבל עוד יותר מכך- היא הצגה על האנושות שלנו.
על היכולת לראות את מי שמולנו כפי שהוא באמת, ועל האפשרות למצוא דרך משותפת גם כשהלבבות נעים במסלולים שונים.
בתום ההצגה מתקיים פאנל עם הקהל.
לחן ועיבוד מוזיקלי: הדר משולם ופליקס שפושניק
(המחיר כולל בתוכו מערכת הגברה, תאורה ואיש סאונד צמוד)
על ההצגה "לאן"





